פירות יבשים לט"ו בשבט.
בחג האילנות המסורת היא לאכול פירות יבשים. צודק מי שטוען שזה מנהג גלותי. ההסבר פשוט: בארצות הקרות, בהן חיו היהודים בגלות, לא היו פירות בתקופת החורף, אז האפשרות היחידה לכבד את המסורת הייתה לאכול פירות יבשים.
כיום, בארץ ישראל, לא חסרים פירות טריים למכביר. אפשר בהחלט לחגוג על קערת פירות הדר, תפוחים, אגסים, תות שדה, קיווי – מה לא. אבל קשה להתנתק בבת אחת ממסורת ארוכת שנים, מה עוד שלפירות יבשים יש הקשר של חגיגיות. הרי פירות אוכלים כל יום, אבל פירות יבשים מוגשים רק בט"ו בשבט או בהזדמנויות חגיגיות אחרות ( למשל, פיצוחים במשחקי כדורגל!)
כדי להעסיק את הילדים בצורה נחמדה ובאותה הזדמנות לחסוך בכמויות הפירות היבשים המוגשים, אני מציעה להגיש פירות יבשים בצורה חגיגית.
הושיבו את הילדים סביב השולחן ושימו באמצע צלחת הגשה גדולה מאד. תנו להם עטרות נייר, כאלה שמשמשות להגשת כדורי שוקולד, למשל.
שימו בקערות נפרדות את כל הפירות היבשים שקניתם והסבירו לילדים שהם צריכים "לשדך" בין הפרי היבש לבין סוג של אגוז/שקד מאלה שקניתם. המטרה ליצור גם צירוף טעמים נעים לחיך וגם צירוף צבעים יפה לעין.
למשל, בשזיף מיובש בצבע שחור שימו שקד מקולף בצבע לבן. על מישמש כתום שימו חצי אגוז מלך בצבע חום בהיר, וכו'.
כדי להרשים וליצור מעט סדר בבלגן הצבעים והטעמים, אני מציעה ליצור שורות – או מעגלים - של סידור זהה. למשל, במרכז צלחת ההגשה יש לשים שורה של שזיפים שחורים עם שקד לבן באמצע. משני הצדדים של השזיפים, אפשר לשים תמרים מגולענים שבאמצע יש אגוז קשיו, למשל. אחריהם אפשר לשים שורה של משמשים שחובקים אגוז מלך, וכו'.
למי שרוצה לראות המחשה, נא לגלוש ל:
http://www.saba-sabta.co.il/tahbiv/matconim
בנפרד, תנו לילדים לשטוף היטב, לנגב ולסדר פירות רגילים -המצויים בשפע כעת בשווקים ובחנויות - בקערה גדולה.
כשנגיע לקינוח, הילדים יניחו על השולחן קערת פירות טריים, לשומרי הדיאטה והבריאות, וצלחת הגשה יפהפייה עם פירות יבשים. בזכות ה"סידור האומנותי", אוכלים מהפירות היבשים כמו מתוך בונבוניירה – במידה ולא בלי חשבון, כפי שהיינו אוכלים שקדים מתוך שקית סתמית.
כך נוכל לאכול גם פירות טריים וגם פירות יבשים. נדאג לבריאות, נחסוך בהוצאות על הפירות היבשים וגם העסקנו את הילדים חצי שעה בצורה מועילה ונעימה.
חג אילנות שמח!
